-04השפעתה של מגפת הקורונה על התפתחות הפרעות אכילה והחרפה שלהן וירוס הקורונה שיבש שיבוש ניכר את חיי היום-יום של אנשים ברחבי העולם והייתה לכך השפעה עצומה על בריאות הנפש, ובפרט על התפתחות הפרעות אכילה. ייתכן שהמגפה זירזה התפתחות של הפרעות אכילה, במיוחד באוכלוסייה פגיעה, כגון בני נוער בעלי דימוי גוף נמוך הדואגים רבות בנוגע לאכילה, ואף החריפה הפרעות אכילה פעילות. קיימות שלוש דרכים אופציונליות להחרפה או האצה של התפתחות הפרעות אכילה בעקבות מגפת הקורונה. הדרך הראשונה היא שינוי בשגרה. משגרה פעילה הכוללת הפרדה בין עבודה לבית, לשגרה סטאטית. הכול נעשה מהבית ויש למלא אחר ההמלצה להימנע מלצאת החוצה כמה שאפשר. לכן מצד אחד רמת הפעילות הפיזית ירדה ומצד שני העיסוק באוכל עלה. הצורך לבשל יותר או להזמין אוכל גבר. אגירת מזון בבית ושינוי רחב בשגרת האכילה והפעילות הגופנית היומית הובילו לדאגה רבה בנושאי משקל ובריאות הגוף. הדרך השנייה היא השפעת המדיה בשלושה מישורים. האחד, צפייה מרובה מהרגיל בטלוויזיה (או אמצעי תקשורת אחר) ולכן עלייה בחשיפה לתכנים שמאדירים את אידיאל הרזון. השני, עיסוק רב בפלטפורמות התקשורת השונות בפחד מהשמנה בזמן הקורונה: בדיחות על השמנה בזמן הסגר, כתבות על איך לעבור את הסגר בלי לעלות במשקל והצפה של לוח השידורים בתוכניות בישול. השלישי, מעבר לשיחות עם חברים ומשפחה וקיום שיעורים של בית הספר באמצעות וידאו. בשיחות וידאו המשתתפים יכולים לראות את עצמם במהלך השיחה, ממש כמו מראה. יש מיקוד משמעותי על הפנים יותר משיחה רגילה המתנהלת מחוץ למסך. קיימים מחקרים שמראים ששיחות וידאו מזיקות לדימוי הגוף ולמצב הרוח של נשים צעירות. כל אלו מעלים את הפחד מעלייה במשקל ובהתאם לכך מגבירים את העיסוק במראה. הדרך השלישית היא מצוקה רגשית ופחד מהדבקה. הבידוד החברתי שמוביל לתחושת בדידות באופן כללי, והחשש להידבק בקורונה מעלים את המצוקה הנפשית. לכן הצורך בוויסות עצמי עולה. צורך זה עלול להעצים תסמינים של הפרעות אכילה. נוסף על כך קיים חשש שהאוכל נשא של הקורונה ולכן קיימים דאגה יתרה לאיכות המזון ואף צמצום באכילה מחשש להידבקות, .)1 מה שמוסיף על הבלבול וחוסר האונים ( אנורקסייה נרבוזה לא טיפוסית מלבד הקורונה אשר ייתכן שהאיצה מקרים של התפתחות הפרעות אכילה, חשוב לציין שקיימת גם עלייה במספר האנשים הפונים לטיפול בעקבות "אנורקסייה נרבוזה לא טיפוסית" (אטיפיקל אנורקסייה). אטיפיקל אנורקסייה דומה מאוד לאנורקסיה נרבוזה ) מבחינת ההשלכות שלה אך קשה אנורקסייה (להלן יותר לזיהוי בגלל המדדים הגופניים. אנורקסייה גורמת לירידה ניכרת במשקל המובילה לתת-משקל גוף חמור, ואילו אטיפיקל אנורקסייה גורמת לירידה במשקל אבל המשקל נמצא בטווח התקין או מעליו. אנשים הסובלים מאטיפיקל אנורקסייה חווים בדיוק את התסמינים הנלווים לאנורקסייה הנגרמים בשל תת-משקל חמור: נשירת שיער, חולשה, סחרחורות, אל-וסת, התקפי זעם, עצבנות וכדומה. במקרים האלו, מאחר שמדובר בנער או נערה שהיו במשקל עודף כשההפרעה התחילה אצלם, לרוב יש הרבה יותר פרגון מהסביבה על כך שהם לא אוכלים ויורדים במשקל. אפילו תומכים בהם להחזיק מעמד באיסורים ומחזקים אותם על הצלחתם, ותומכים בהם להתמיד בפעילות גופנית יום-יומית או דו-יומית. לכן המצוקה שהם חשים אינה מקבלת ביטוי ואף מתחזקת. נוסף על כך, הנער או הנערה מתקשים להצהיר על מצוקתם כי כולם גאים בהם מאוד. לכן לפעמים הגוף מגיע לקריסה ובעקבותיה הם יגיעו לטיפול. מהן נורות האזהרה? איך מזהים את ההבדל בין דיאטה ״רגילה״ לדיאטה שאיבדה שליטה? השיח על אכילה בריאה, ירידה במשקל ואופנות שונות, כגון צמצום פחמימות או צום לסירוגין, נמצא בשיחות סלון של חלקים רבים מהאוכלוסייה. אבל איפה עובר הגבול בין שינוי תזונתי תקין לדיאטה שאיבדה שליטה? קיימות נורות אזהרה בכמה תחומים: . שינויים ביחס לאוכל ולשתייה: האם הנער או הנערה 1 החלו לאכול בריא יותר, הורידו פחמימות והפסיקו לאכול מתוקים? צריך לשים לב לדקויות: האם הכריזו שלא יאכלו פחמימות אבל שמו כמה כפות בצלחת, ומדי פעם כשיש מאכל שהם או הן אוהבים מאוד יאכלו ממנו, או שאין סטייה מהדרך, תמיד אין פחמימות? האם רואים שתייה מוגזמת של מים, משקאות דיאט ואכילה מוגזמת של ירקות ולעיסת מסטיקים ללא הפסקה? . שינויים באינטנסיביות של הפעילות הגופנית: האם 2 האימונים בבית ובחוץ מתגברים באופן שלא אופייני לנער או לנערה? האם בעבר היה צריך לשכנע אותם או אותן להוציא את הכלב ופתאום הם או הן מורידים אותו כמה פעמים ביום לסיבובים ארוכים מהרגיל? האם החלו לעלות במדרגות ולא במעלית? איך היא או הוא מגיבים לכך שפספסו אימון, האם ישלימו אותו גם אם חזרו הביתה ממש מאוחר וכבר התעייפו מהיום שהיה? האם יוותרו על מפגש חברתי או משפחתי כי לא הספיקו להתאמן מספיק באותו
RkJQdWJsaXNoZXIy NjQ4MTM=