UP TO DIET - גיליון מספר 7 - יוני 2019

- 08 - החיים החולי בצל RD MSc דניאלה קאופמן, דיאטנית אספר מעט ע ל הדרך המקצו ע י ת האי ש י ת שעברת י בעש ו ר האחר ו ן . מקו וה שהס יפו ר של י י י ת ן כו ח לדיאט נ י ו ת שמתמ ודדו ת עם או תם הנ ו שאים, ואו ל י השאלה "מ י מטפל במטפל ?" תע לה לדי ו ן עמ וק ו משמע ו ת י י ו תר. , נשואה ואימא למיכאלי בן 38 שמי דניאלה קאופמן, בת . מנהלת תחום גסטרו ותזונה בכללית. 4- ה אספר מעט על הדרך המקצועית האישית שעברתי בעשור האחרון. מקווה שהסיפור שלי ייתן כוח לדיאטניות שמתמודדות עם אותם הנושאים, ואולי השאלה "מי מטפל במטפל?" תעלה לדיון עמוק ומשמעותי יותר. אז זה הסיפור שלי: יש משפטים שילוו אותי כל החיים. משפטים שנחקקים לי עמוק במוח ומסרבים לעזוב. במהלך המסלול המקצועי שלי היו לי מנטוריות גדולות וטובות. הראשונה הייתה סוזי גלר, דיאטנית בחסד. אני זוכרת שהיא לימדה אותי איך להיות מטפלת. במהלך ההכשרה המקצועית שלי בעין כרם נסעתי לצפות בסוזי מטפלת בקליניקה שלה באוניברסיטת הר הצופים. באחת מהסדנאות שהתלוויתי אליה שאלתי אותה מניין כל הביטחון הזה שהיא מקרינה מול המטופלים. היא ," You need to walk the talk ענתה לי באנגלית רהוטה " ככה פשוט וככה נכון. אז מתי הפסקתי להוות דוגמה למטופלים שלי? או בעצם חשבתי שאני מהווה דוגמה כשבעצם ניסיתי להיות כמו כולם, להיות נורמלית, לא רק נורמלית, להיות טובה במה שאני עושה? הקשב לגוף קיבל מקום משני לקשב למוח. ההיגיון אמר שאני כמו כולם, שאני רק צריכה להתאמץ קצת יותר מכולם והגוף יחכה. אני רואה אותן היום ורואה את עצמי בגילן, את אותן מטופלות עם קרוהן קשה שקמות בבוקר וצריכות להילחם עם העולם. בא לי להגיד להן, "תעצרו, תתנו לגוף שלכן קצת כבוד והוא יחזיר לכן אהבה". אבל הרעב לטרוף את העולם קיים, לנסות להדביק את הפער החברתי, לסיים תארים, לעבוד, להצליח, להתחתן, להביא ילדים לעולם, להיראות מיליון דולר ולשדר עסקים כרגיל. אף אחד לא אוהב חולי. אפילו החולות עצמן לפעמים לא אוהבות את עצמן. כי הרי מה יש לאהוב בגוף שבוגד בך בגיל כל כך צעיר? חליתי בצבא. נערה צעירה שפתאום חוטפת כאבי בטן חזקים ומודיעים לה שהיא חולה. חולה בקרוהן. או במילים של הגסטרו שאבחן אותי, "זאת חרא מחלה אבל חיים איתה". שוחררתי מהצבא. מהנקודה הזאת מתחיל תהליך, חמשת השלבים להתמודדות עם המוות. השלב הראשון היה הכחשה ובידוד. שם היה לי קושי להתמודד עם המציאות. הייתי בטוחה שנפלה טעות. השתחררתי מהצבא וישר התחלתי לחפש מה לעשות. התחלתי לעבוד, ללמוד לפסיכומטרי וקניתי כרטיסים לטיול אחרי צבא לניו זילנד ולאוסטרליה. חזרתי מהטיול הזה בתת-תזונה.