UP TO DIET - גיליון מספר 2 - יולי 2016

- 12 - אכילה מודעת ויוגה עולם בתוך עולם במחשבה על "אכילה מודעת" מצטיירת אצל חלק מהאנשים תמונה של ארוחה מושלמת, המכילה את כל אבות המזון, והאיכותיים ביותר מהם, מלווים בחליטת תה משובחת ומותירים את הסועד בתחושת סיפוק ורגיעה אינסופיים. אם אתם מאלה, תחשבו שוב. המונח "אכילה מודעת" הוא אמנם יפה ומעורר השראה, אך בפועל, רבים חווים "אכילה מודעת" כתהליך סיזיפי, ארוך, שתוצאותיו מועטות מן המצופה. תהליך העלאת המודעות באכילה נעשה לרוב על ידי לימוד שימת לב למחשבות ולתחושות וקבלתן. זהו תהליך לא פשוט לנסות להתחבר לתחושותינו – בלב, בבטן, בראש או בכל אלו יחדיו – לפני (או לפני כמעט) כל ארוחה. השהייה במקום הלא נוח היא חלק בלתי נפרד מתהליך העלאת המודעות, ועדיין, עבודה מקדימה זו לעתים גורמת לתחושה של חוסר התקדמות ושל חוסר סיפוק, הגורמים לנטישת הדרך. שילוב אימון יוגה בתהליך יכול לסייע בהגברת המודעות הגופנית והפנימית, לתת תחושת סיפוק והחשוב בעיניי, לחזק את ההערכה של המתרגל כלפי גופו. אמירות קשות של מטופלים כלפי עצמם (דוגמת "הירכיים השמנות שלי") כמו גם חוסר הקבלה העצמית שלהם הינם עניין שבשגרה בכל קליניקה של דיאטנית, אך הוא ניתן לשינוי, והיוגה יכולה להיות כלי עזר נפלא בכך. מהי יוגה? היוגה, כפי שנתפסת בעיני רבים, היא שיטת תרגול גופנית בעלת השפעות מנטליות. אימון היוגה מורכב מתנוחות תרגול (אסאנות) מגוונות ובהן מושם דגש על איברים שונים – הרגליים, הידיים, וכן על שיווי משקל, נשימה ועוד. השהייה בתנוחה יכולה להימשך מעשרים שניות ועד חמש ועשר דקות. לעתים קרובות מתרגלים חלק מהתנוחות ברצף אחת אחרי השנייה. לצופה מהצד, אימון יוגה יכול להיראות כמו אימון עיצוב וחיטוב או פילאטיס, מכיוון שמבצעים סוגים שונים של תנוחות ומפעילים שרירים שונים. חלק מהיתרונות באמת דומים, דוגמת שיפור הגמישות והבריאות, חיזוק תחושת המסוגלות של המטופל ושיפור הדימוי הגופני. אבל לרוב, כשחווים אימון יוגה איכותי, מבינים שישנן איכויות נוספות, מעודנות יותר. תרגול היוגה נובע מתוך פילוסופיה ענפה ומרובת שנים. המתרגל הופך לסוג של חוקר שנושא המחקר המרכזי שלו הוא כמובן עצמו. החקירה הזו מאפשרת לו להיות אובייקטיבי וסקרן משהיה, וביקורתי פחות כלפי גופו. יוגה היא דרך חיים שלמה בעלת עקרונות וערכים רבים, שאחד המרכזיים בהם הוא אי פגיעה (אהימסה). עיקרון זה נוגע בתחומי חיים שונים ומנחה את המתרגל, בין השאר, להתאמן בהתאם ליכולתו הגופנית האישית, באופן שיסייע לו להמשיך ולפתח את יכולותיו מבלי לפגוע בגופו. ניתן לבחון עיקרון זה דרך תרגול כפיפות קדימה (כאשר מקרבים את פלג הגוף העליון אל הרגליים). מתרגלים רבים היו רוצים להצליח לגעת בראשם באמצעות הרגליים, כלומר להשלים את הכפיפה במלואה. אך מהי הצלחה? מה קורה אם בדרך לתנוחה ה"מלאה" השרירים נמתחים יותר מדי? כמובן שלא כל אחד יכול "לנשק את הברכיים" בזמן הכפיפה קדימה. בעולם התחרותי שלנו, בו רבים רוצים להיות הכי גמישים, הכי חזקים, הכי חטובים – עיקרון זה מביא זווית ראייה מכבדת ורכה יותר של המציאות. ההתקדמות מגיעה מתוך כבוד ליכולות הגוף, ולשוני הטבעי שבין R.D. B.Sc. תמי אדיב, דיאטנית